החמוס נחשב לטורף (תת-מין של סמור שבוית) ולכן שייך למשפחת הסמוריים. החמוס הינו בעל גוף מוארך וגמיש שמקנה לו הצטיינות יתרה בגמישות תנועתו. תכונות אלה סייעו לו בעברו לשמש כעזר עבור בני האדם לצייד בעלי חיים קטנים. גופו הארוך, הצר והגמיש איפשר לו להיכנס למחילותיהן של אותן חיות, לגרש אותן החוצה החוצה ולהביא ללכידתן. החמוס אומץ כחיית מחמד בתחילת שנות השבעים והפך חיש מהר לחיית מחמד אהובה ופופולרית ברחבי העולם. התנהגותו המשעשעת והמראה המוחצן אך עם זאת החמוד שלו, הפכו אותו לחיית מחמד אופנתית. החמוס הינו בעל גוף מוארך וגמיש ומצטיין בגמישות תנועתו. רגליו קצרות ובכל אחת מהן חמש אצבעות אשר ביניהן קרומי שחייה. אפרכסות אוזניו קצרות ומעוגלות. פרוותם של החמוסים לרוב צפופה ורכה. הפרווה משתנה בעונות השנה, כאשר במהלך החורף הופכת לבהירה, ארוכה ומלאה, בעוד שבקיץ נושרת הפרווה והופכת דוקרנית יותר, ולעתים נוצרות קרחות בגוף החמוסים, בעיקר בקצה הזנב. בשנים האחרונות הפכו החמוסים לחיות מחמד נפוצות ביותר בקרב כל הגילאים. בעבר קשה היה למצוא מידע ואביזרים לחמוסים. כיום, המצב שונה. כמו כלב או חתול גם החמוס לא מתאים לכולם אבל אם אתם מחפשים בעל חיים בלתי שגרתי, סקרן, חכם שובב ומצחיק עד דמעות... כזה שיכול לחיות בבית, ישמח גם לצאת איתכם לגינה ובכלל פוטוגני בטירוף - שווה לכם להכיר בעל חיים מיוחד זה! סביב החמוסים נפוצו אגדות רבות. התעתוע הנפוץ ביותר הוא הנטייה לקרוא להם מכרסמים. חמוסים אינם מכרסמים, בדומה לחולדות ואוגרים. חמוסים הם טורפים, אשר מכרסמים קטנים משמשים להם כמזון. לחמוסים יש הרבה יותר במשותף עם כלבים וחתולים מאשר עם מכרסמים. בדומה לחתול, גם החמוס אוהב לנמנם מספר רב של שעות ביום וישן כ-18 שעות ביממה.
חמוס חדש - מדריך גידול למתחילים
יש לבדוק טרם קניית החמוס שהוא ידידותי, נחמד ומבוית. ניתן לבדוק זאת על ידי הרמתו על ידכם ועל ידי המוכר בחנות, לאחוז בו ולראות כי אינו תוקפני. בדומה לכלב או חתול בלתי מאולפים, חמוס עלול להיות מבוהל ובלתי נחמד במידה ולא "הוחתם" כראוי בגיל צעיר. הכוונה היא שיש ללטף, להרים ולאחוז בהם בכדי שירגישו בטוחים ויהנו מכך, ולא יהיו מותקפים ומבוהלים – מה שעלול לגרום להם לנשוך את מי שבסביבתם. לחמוסים צעירים יש נטיה לנשוך "נשיכות גוריות" קטנות ובלתי מזיקות, אך יש לגמול אותם מכך על מנת למנוע נזקים עתידיים. בכל פעם שהחמוס נוגס, יש לומר "פוי!" או "לא!" (או כל פקודה אחרת המקובלת עליכם) בקול סמכותי, ולהזיזו מכם. שיטה מצוינת למניעת נשיכות היא הכנסת האצבע בזהירות בעת הנשיכה לפיו, ולחיצה קלה בעזרתה לכיוון הלוע, עד לקבלת רפלקס הקאה. בדרך זו ילמד החמוס שהתוצאה של נשיכת אנשים, אינה נעימה לו ועד מהרה יחדל. זיכרו להכין את הבית/חדר לקראת החמוס. שחררו אותו קודם בכלוב, ולאחר מכן בחדר קטן, עקבו אחר התנהלותו ורק לאחר שהתרגל והסביבה נמצאה בטוחה לו, הגדילו את שטח מחייתו.
"בית" לחמוס, איך ואיפה משחררים חמוס בביטחה?
החמוס זקוק לשטח נרחב לפחות למשך כמה שעות ביום, בו יתאפשר לו לנוע בחופשיות, לשחק ולהתרוצץ. החמוס הינו סקרן ואוהב להשתחל בין רווחים צרים. לכן, יש להכין את החדר לקראתו ולהוציא או לחסום מתקנים אשר החמוס עלול לחדור לתוכם ולגרום נזקים, להיעלם, או להתקע. אין להקל בכך ראש - היכן שראשו הצר של החמוס עובר גם גופו יעבור (אפילו הרווח הקטנטן שבין רדיאטור לקיר עלול להוות מלכודת עבורו). הוא אינו קופץ לגבהים בדומה לחתולים, אך יש לסגור חלונות, ולהרחיק מהם רהיטים וחפצים העלולים לשמש כסולם בדרכו החוצה. חמוס אשר כל צרכיו נענים, בוודאי שלא ירצה לברוח מבעליו, אך סקרנותו לעיתים חזקה משכלו והוא בהחלט עלול למצוא את עצמו ברחוב. חמוס אשר מצליח לברוח לרחוב, נמצא בסכנת חיים, ואינו מסוגל לשרוד.
כלובים
אביזר בסיסי לגידול חמוס הינו כלוב בו יש לרכז את הציוד הנדרש לגידולו. ככל שהכלוב גדול יותר, כך ניטיב עם החמוס. רצוי לאפשר לחמוס לגדול בכלוב עם מספר קומות שיאפשר את הפעילות הרבה הנחוצה לו כל כך. במידה ובמשך רוב היום מאפשרים לחמוס להסתובב בבית או באחד החדרים - ניתן להשתמש בכלוב קטן יותר שיענה בעיקר על צורכי השינה שלו. החמוס ישן שעות רבות ביום ולכן, חשוב שהכלוב יהיה מאובזר כיאות. זכרו, שאסור להחזיק את החמוס בכלוב כל הזמן. שחררו אותו לשחק וללמוד את העולם מסביבו שעתיים-שלוש ביממה לפחות. את הכלוב יש להניח במקום ללא רוח פרצים וללא שמש ישירה. אפשר לשים את הכלוב הן בתוך בית, והן במרפסת או באכסדרה. אל תשימו את הכלוב קרוב לתנור חשמלי או ברוח פרצים, אחרת החמוס יצטנן לעיתים קרובות. בשום אופן על תשימו את הכלוב בשמש, שכן חמוסים מאוד רגישים לטמפרטורות גבוהות ובקלות מתחממים יותר מדי. התחממות יתר בפרק זמן קצר יכול לגרום, חלילה, למותם.
תזונה ושתייה
מים - החמוס זקוק למים נקיים ונגישים תמיד. בנוסף לכלי מים יציב, יש להוסיף מבחנת שתיה. יתרונה של המבחנה הוא בכך שהמים נשמרים נקיים ולא נשפכים. מומלץ במיוחד להשתמש במבחנה גדולה ואיכותית (250 סמ"ק ומעלה) המונעת נזילה ומאפשרת מילוי המים בקלות.
מזון - החמוס הוא בן למשפחת הטורפים (כמו גם כלבים וחתולים) וככזה דרוש לו מזון עתיר חלבונים מהחי. החמוס זקוק למזון מאיכות גבוהה המתאים לו מבחינת המרכיבים והגודל. תזונה נכונה של חמוס הינה אחת המטרות העיקריות העומדות בפני בעליו. חמוס מגיב בצורה הרבה יותר חריפה, בהשוואה עם חתולים וכלבים, לטעויות בהאכלה, ותזונה לא נכונה במשך הזמן מביאה להתפתחותן של מספר מחלות כרוניות. כלי האוכל של החמוס צריך להיות יציב ובעל בסיס רחב על מנת שלא יתהפך על פיו, וכך ימנע בזבוז של מזון ובלאגן. מזון לגורי חתולים של חברת נוטרם (1.5 ק"ג) יהווה מענה על צרכי התזונה הבסיסיים של החמוס. המזון צריך להיות נגיש כל הזמן כיוון שחמוסים אוכלים מספר פעמים ביום, במנות קטנות. כפינוק ניתן להוסיף כמות מזערית (ככפית או שתיים) של שימורים איכותיים לחתולים. מומלץ להוסיף חתיכת ביצה קשה וכן מעט מאוד פירות וירקות טריים. מלפפון ותפוח מתקבלים אצל החמוס לא פעם בשמחה רבה, ועם זאת יש לזכור - הם תוספי תזונה בלבד. חמוס היא חיה טורפת מה שאומר שהמזון שלהם צריך להיות מורכב מן החי, המזון שלהם צריך להיות מורכב מ 30%-35% חלבונים ומ 15%-20% שומנים. את הכמויות האלה אפשר למצוא באוכל לגורי חתולים, חשוב מאוד שברגע שתלכו לקנות תסתכלו על המרכיבים בגב האריזה ותיראו שהמרכיבים הראשונים הם בשר ולא תירס כך תדעו שהאוכל איכותי ומתאים לחמוס שלכם. בגיל שנה אפשר כבר לתת לחמוס לאכול מזון לחתולים בוגרים.
פירות וירקות - במידה ואתם נותנים לחמוס פירות או ירקות יש להגביל את הכמות לכפית ירק ביום או פרי ביום מכיוון שקשה להם לעכל את זה וגם כמות יתר של פירות או ירקות תיגרום לשילשולים. אין לתת לחמוסים מזון מתוק ופחמימות מורכות (כמו לחם). אפשר להוסיף גם מעט בשר עוף מבושל נטול עצמות ותבלינים. ניתן להעשיר את מזונו של החמוס בויטמינים המיועדים לחתולים. אין לתת: (בנוסף לפירות והירקות המצויינים מעלה) מזון מתובלן, בשר חי, שוקולד, מאכלים מתוקים, קפה ומוצרי חלב.
סליחה, היכן השרותים?
חמוס עושה צרכים בפינות החדר או בכלוב. הוא ניגש לפינה בהליכה אחורה, ועל כן השרותים המיוחדים לחמוסים הם פינתיים ובעלי צלע נמוכה. על ידי תהליך לא מסובך ניתן להרגיל את רוב החמוסים לעשות צרכיהם במקומות קבועים הרצויים לנו. במידה והחמוס עשה צרכיו בפינה בלתי מתאימה לנו בעליל יש לנקות היטב ולהניח בה את כלי המזון שלו, או את מיטתו (כמפורט בהמשך) רק אם תופסים את החמוס בעת מעשה – ניתן לומר לו "לא" או "פוי" בקול רם מהרגיל ומייד להעבירו לשרותים וללטפו שם. חמוסים ניתנים לחינוך בסיסי. בשרותים עצמם יש לשים חול חתולים בלתי ריחני מאחר והחמוס עלול להיות אלרגי לתוספת הבושם. ניתן גם לבחור במצע חול מתגבש לחתולים, שיתרונו הוא בהתגבשות השתן וקלות נקיונו. אין להשתמש בנסורת כשירותים, שכן היא מכילה אבק ועלולה לגרום לבעיות עור נשימה אצל החמוס. בדומה לניקיון חתולים - לחיסכון ולהגיינה מירבית, מומלץ אחת ליום להוציא את החול המלוכלך מהארגז, בעזרת כף ניקוי.
צעצועים ומשחקים
על מנת לספק את הסקרנות והרצון העז של החמוסים להשתובב ו"לצוד" יש לדאוג שיהיו להם צעצועים הולמים, עימם הם ישחקו לבד או ביחד איתנו. מומלץ להצטייד במצלמה - החמוס השובב המתרוצץ ומשחק הוא דבר משעשע ביותר לצפייה. יש לרכוש צעצועים בטיחותיים שאינם ניתנים לפרוק. ישנן דוגמאות לצעצועי כלבים וחתולים המתאימים גם לחמוסים – חבלים קטנים, בובות חבלים, בובות, צעצועי גומי/פלסטיק צעצועים מצפצפים (להיט! במיוחד אם הם צרים מספיק ומאפשרים לחמוס לאחוז בהם בפיו ולצפצף), כדורים, עצמות גומי, עכברי צעצוע (לא קטנים מידי), צינורות משחק ועוד. עוד משחק אשר ישעשע ויעסיק אותם (ואתכם לא פחות מהחמוס) הוא 'הקונג', יש למרוח בתוכו מעט שימורים איכותיים לחתולים, ולהגיש. ועכשיו, לישון! כאמור חמוסים ישנים המון שעות ביום (כ-18 שעות בממוצע). הם אוהבים להתכרבל בערסלים המיוחדים להם, במיטות פתוחות או סגורות ובבדים.
חמוס בשטח
החמוסים מאד נהנים לצאת החוצה ולראות עולם. עם זאת יש לנקוט באמצעי זהירות - אין לשחרר חמוס לבדו, הוא עלול להיעלם בקלות. יש להשתמש ברתמה מיוחדת, ולהתאימה היטב כך שלא יוכל לצאת ממנה עם ראשו הקטן. תחילה, יש להרגיל את החמוס לרתמה ולרצועה דקיקה בסביבה המוכרת לו. לאחר מכן, בהדרגה, ניתן לצאת איתם החוצה. אין להוציא חמוס מהבית בימים חמים, מאחר וחמוסים מתייבשים בקלות רבה. על החמוס להיות מחוסן ובריא לפני צאתו מהבית.
שתיהיה לי בריא – על בריאות החמוסים
חמוס בריא הוא בעל חיונית, תיאבון, פרוותו מבריקה ושלמה, חוטמו לח, עיניו פקוחות והוא סקרן ושמח. במידה ומשהו נראה לכם "לא תקין" בהתנהגותו, יש להתייעץ עם ווטרינר המבין בחמוסים. החמוס מסיים את תקופת היניקה בגיל חודשיים לערך ולכן אין לרכוש או למסור חמוס צעיר מגיל זה. הזכר הבוגר לרוב יהיה גדול מהנקבה. חמוסות נקבות יש לעקר לפני הייחום הראשון (בסביבות גיל חצי שנה) על מנת שלא יסבלו מאנמיה קטלנית – וממיתה. חמוסים זכרים מומלץ לסרס, על מנת למנוע התנהגות אגרסיבית וריח בלתי נעים. לא מומלץ למגדל החמוס המתחיל וחסר הניסיון להרבות בין חמוסים. הסיבה היא, כי החשש לחיי הנקבה גדול מידי – עדיף לעקרה ולאפשר לה חיים ארוכים ומאושרים.
ניקיון
את החמוס יש לשטוף אחת לחודש, בשמפו עדין במיוחד לחמוסים, ולאחר מכן ניתן להברישו. במידה ויש לו פרעושים מומלץ להשתמש בספרי פרונטליין המתאים גם לחמוסים, אך לא יותר מאחת לחודש. את ציוד החמוסים יש לכבס או לשטוף (שרותים, כלוב, ערסלים ובדים), מומלץ להשתמש בחומר חיטוי מיוחד לבעלי חיים. כמו-כן, ניתן להשתמש במנטרל ריחות מיוחד לבעלי חיים.
על חמוסים וחיות אחרות
חמוסים יכולים לחיות בשלום לצידם של כלבים וחתולים. אולם, גם כאן, בהדרגה. קודם יש להרגיל את הכלב או החתול לנוכחות ה"יצור" החדש ולהרגיל במקביל את החמוס לביתו החדש. רק לאחר מספר ימים, בזהירות אפשר לאפשר מגע בינהם. כמובן, שכלב בלתי מאולף, או חתול תוקפן במיוחד עלולים להוות סיכון עבור החמוס ובמקרה כזה יש להימנע ממגורים משותפים. בהיותו של החמוס טורף - עופות, מכרסמים, זוחלים, או גורי כלבים וחתולים קטנים – עלולים להיטרף על ידי החמוס. אם מי מאלו חי בבית, יש למנוע מגע בינם לבין החמוס. אנו מאחלים לכם הנאה, מרובה ומושלמת, מן החמוס החדש שלכם!
