תולעת הפארק או תולעת הוושט (בשפתה המדעית Spirocerca Lupi), היא תולעת טפילית הגורמת למחלה קשה בכלבים ולעיתים אף למוות. היא התגלתה לראשונה באזור הפארק הלאומי ברמת גן ולכן קיבלה את הכינוי באזורינו. מאז גילוייה בפארק המחלה התפשטה וכיום היא נפוצה בכל רחבי הארץ.

הדבקות-
כאשר כלב נגוע בתולעת עושה את צרכיו בחוץ הוא מפריש ביצים של תולעים. חיפושיות זבל מגיעות לצואה וניזונות מחומרים אורגנים אלו וכך אוכלות את ביצי התולעת. ביצי התולעת מתפתחות לזחלים בתוך החיפושית, ובעצם כבר נחשבים מדבקים לכלבים וחיות מזדמנות. עכשיו, כל שנותר הוא שכלב בריא במהלך טיולו ירחרח בסקרנותו בכל פינה ובכל צואה מצויה בשטח, ויבלע במזדמן את אותה חיפושית אשר נקלעה לדרכו. ההדבקות יכולה להיות גם דרך אכילת בעל חיים שאכל חיפושית זבל נגועה, כמו מכרסמים, ציפורים, זוחלים וכו'.
לאחר שהכלב בולע את החיפושית, הזחלים של התולעת משתחררים בקיבת הכלב ונודדים דרך דפנות העורקים אל אבי העורקים ומשם לצינור הבליעה (הוושט) שם הם מתיישבים. גוף הכלב מגיב לנוכחות הזחלים בתגובה דלקתית חריפה ויוצר מעין כיס (גרנולומה) סביב הזחלים. הזחלים מתבגרים והופכים לתולעים. הנקבות יוצרות חור בגרנולומה ומטילות ביצים לתוך חלל הוושט. הביצים מופרשות בצואה של הכלב, ואלו נאכלות על ידי חיפושיות זבל, וחוזר חלילה.

הנזקים של התולעת-
מרבית הנזקים נגרמים מעצם נוכחותן ותזוזתן של התולעים בגוף הכלב. בין הפגיעות האפשרויות ניתן לראות גידולים בוושט שיכולים להפוך לממאירים, פגיעה במערכת העיכול, פגיעה בדופן כלי הדם וסכנה לדימום מסכן חיים, ופגיעה במערכת העצבים.

הסימנים בכלב נגוע-
ברוב המקרים הכלבים אינם מראים תסמינים חיצוניים עד שהנזק הוא רב. הסימנים יכולים להיות פליטות וקשיים בבליעה, שיתוק פתאומי הנגרם עקב נדידת התולעת לעמוד השִדרה ומחלות עיכול כלליות כמו שלשולים, שיעול, ירידה חדה במשקל. לפעמים ישנה סכנת חיים מידית כתוצאה מיצירת מפרצות בעורקים גדולים שעלולות להוביל לקרעים בדופן העורק ודימום אקוטי.

אבחון המחלה-
לאחר בדיקת היסטוריה רפואית ובחינת הסימנים הקליניים ניתן לאשר שמדובר בתולעת הפארק על ידי בדיקות צואה. ניתן לאבחן המצאות הטפיל בוושט ע"י  צילום רנטגן של בית החזה ובדיקת אנדוסקופיה.

טיפול ומניעה-
יש שני סוגי טיפולים במחל קטלנית זו: טיפול מניעתי לכלבים בריאים וטיפול משקם לכלב שנדבק במחלה.
1. טיפול מניעתי- התרופה הטובה ביותר למחלה זו היא מניעה!!! חשוב להדגיש שלא מדובר בחיסון. הזריקה לא מונעת הדבקות עתידית, אלא משמידה תולעים במידה והן קיימות בגוף הכלב באמצעות חומר קוטל תולעים. הכלב עדיין יכול להידבק במחלה בעתיד ולכן חשוב מאוד להתמיד במתן הזריקות בתדירות של אחת לחודשיים.
2. טיפול משקם –  סדרת זריקות אשר משמידות את זחלי התולעת. טיפול זה יעיל רק אם הוא ניתן לפני שהתולעת הספיקה לנדוד וליצור נזקים בלתי הפיכים.

אנחנו מקווים שהצלחנו להעביר את חשיבות המחלה ונפיצות המחלה. למרבה הצער כל הכלבים חשופים לתולעת הפארק הקטלנית במידה זו או אחרת, כאשר הם מטיילים, כאשר הם מחטטים בזבל או אוכלים צואה של כלב אחר. אל תחשבו ש"הכלב שלי לא אוכל צואה, זבל או חיפושיות" ולכן אפשר לוותר על החיסון. חיפושית הזבל המדוברת קטנה מאוד ולא משנה כמה תנסו לשמור על כלבכם הוא עלול לבלוע אותה בזמן שהוא מנסה לטעום דברים "תמימים" אחרים כמו שאריות מזון, צואה או דשא. תנו לכלב זריקות מונעות באופן קבוע ומסודר. כמובן גם עזרו במניעת התפשטות המחלה וצימצום מספר מקרי ההדבקה על ידי איסוף צואת הכלב משטחים ציבוריים.

למידע נוסף על אבחון המחלה ומניעתה צרו עמנו קשר!

דר' נעמה הדר
מרפאת וטרינר ביקורי בית